הכל התחיל בגלי העלייה של שנות המדינה הראשונות. בשנת 1951 עלו יהודי כורדיסטאן, ורובם רוכזו בירושלים ובסביבותיה. על חורבות הכפר הערבי הנטוש קסטל הוקמה עבור רבים מהם "מעברת הקסטל" - ב"פס" הקיוסקים שמכיכר המעוזים לכיוון המחצבה. חודשים אח"כ הוקם היישוב מעוז-ציון (לימים: א'), ככפר-חוצבים. בשנת 1954 הוקמה בסמוך מעוז-ציון ב', ע"י עולי פרס, כורדיסטאן וצפון-אפריקה. בשנת 1956 הוקמה מצפון מבשרת-ירושלים, בסמוך לחורבות הכפר הערבי הנטוש קולוניה, ע"י עולים מצפון-אפריקה, בעיקר ממרוקו. 3 היישובים השתייכו למועצה-האזורית "הרי יהודה" (לימים, "מטה יהודה"), ויחד מנו בשנת 1956 כ- 1,900 תושבים.

בשנת 1964 הופרדו 3 היישובים מהמועצה-האזורית ואוחדו, וקמה המועצה-המקומית מבשרת-ציון, על שטח של 5,600 דונם - ועם כ 3,500 תושבים.

ביישוב החדש רבו המחלוקות הפוליטיות, בעיקר על רקע עדות, חמולות ו"כלנתריזם". בתחילה התאחדו ה"ועדים המקומיים" של מעוז-ציון ומבשרת-ירושלים, תחת היו"ר רחמים אברהמי - ממעוז-ציון, ואחריו אשר לזימי - ממבשרת-ירושלים.

בשנת 1965 נערכו הבחירות הראשונות למועצה-המקומית מבשרת-ציון, וזכה בהן צבי אברהם ממעוז-ציון א', בראש רשימת מפא"י (ותודה לצבי, שכני וידידי, על סיועו בשחזור ההיסטוריה, מזיכרונו).

ב- 1967, לאחר עריקה "כלנתריסטית", נבחר אשר לזימי, ראש רשימת המפד"ל.

בבחירות 1969 נבחר נתנאל גבאי, שוב בראש רשימת מפא"י, והוא נבחר שנית בבחירות 1973.

בשנת 1975 מופיע על המפה - אלי מויאל. כן, אותו אלי מויאל. גבאי הוכרח להתפטר ע"י "חברו" אלי מויאל, ולראשות המועצה נבחר מלכיאל ברזאני מגח"ל. המהומות במועצה נמשכו, עד שבשנת 1976 פיזר משרד-הפנים את המועצה-המקומית, ומינה וועדה ממונה (ראשונה, ולא אחרונה) בראשות יהושע כהנא.

בבחירות 1977 נבחר אלי מויאל לראשונה לראשות המועצה, בראש רשימת "המערך".

לאחר שמלחמת ששת-הימים הרחיקה את הגבול מהיישוב החדש, החל להתעורר ביקוש למגורים ביישוב, ובשנת 1975 החלה הקמת שכונות חדשות. ב 1978 החל אכלוס שכונה א'. אוכלוסיית היישוב גדלה אז ל 5,000 נפש.

 בבחירות 1982 נבחר צדוק בן-יצחק, בראש רשימת המפד"ל, ועמו בקואליציה לראשונה רשימת "חדשים"  - "שילוב", בראשות ד"ר אריק צוקרט ועו"ד רוני צוובנר. מויאל היה לראש האופוזיציה, ומירר את חייו של צדוק בן-יצחק. תלונות למשטרה ושוב "כלנתריזם" היו שם המשחק. לא חלף זמן רב ומויאל הצליח לגייס אוהדים מהקואליציה ולהפוך את המועצה ל'לעומתית',  - כזו שאין בה רוב לראש המועצה (זה כבר מזכרון אישי - הייתי אז מנהל המחלקה לחינוך במועצה). כך הביא מויאל בשנת 1983 שוב לפיזור המועצה.

משרד הפנים הקים וועדה ממונה (שניה) בראשות עו"ד יוסף דוויק, מש"ס. מגמתיות פעולותיו של זה קוממו רבים מתושבי הישוב וועד-פעולה (שהייתי ממקימיו - "דוויק - הסתלק!") נאבק בדוויק; בעקבות הלחץ הציבורי החליף משרד-הפנים את דוויק ומינה כראש הוועדה הממונה את יהושע כהנא מיודענו, ואחרי זמן, גם גדעון בן דרור, ראש מועצת טבעון היה לראש וועדה ממונה בישובנו. באותה עת החל לרחף באוויר האיום לספח את יישובנו לירושלים, וועד-הפעולה התמקד במאבק נגד הסכנה החדשה ("למבשרת-ציון - הסיפוח אסון!"). המאבק הציבורי נשא פרי ומשרד הפנים קבע בחירות מיוחדות למועצה-המקומית ב 1986. היישוב הגיע אז כבר ל- 10,000 תושבים.

 בבחירות 1986 נבחר שוב אלי מויאל לראשות המועצה, בראש רשימת מ"א - מבשרת אחת, שזוהתה עם מפלגת העבודה. המועצה בראשות מויאל כיהנה 6.5 שנים בתפקידה. בשנים אלה גדל היישוב והתפתח, אך רבו התלונות נגד מויאל - בעיקר על העדפת "מקורבים" ובעלי זרוע במכרזים וברשיונות.

בבחירות 1992 התמודדו 2 רשימות של "חדשים" נגד מויאל: רשימה בראשות ד"ר מילכה דונחין, ורשימה בראשות עו"ד דני רוטשילד וחביב לוי. התוצאה: לראשות נבחר שוב אלי מויאל, בראש רשימת מ"א, בתמיכת מפלגת העבודה. מויאל הוציא מיליוני שקלים רבים מעבר לתקציב המועצה, והותיר אותה בגירעון עתק. עם זאת יש לציין לזכותו, ולזכות ד"ר דונחין ששימשה סגניתו וראש המחלקה לחינוך אצלו את יוזמת ההקמה של ביה"ס "תיכון הראל", והבאת אלי מלמד להקמתו ולניהולו.

בבחירות 1997 התמודדו שוב שתי רשימות של "חדשים" מול מויאל: תל"ם (תושבים למען מבשרת-ציון) בראשות עדי גיא, ואומ"ץ (אוהבי מבשרת-ציון) בראשות חביב לוי. נבחר... שוב אלי מויאל, ברביעית, הפעם גם בזכות תמיכת קבוצה ממפלגת העבודה בראשות אלי גונן, אמנון לורך וד"ר אלון ליאל. הם סיכמו עם מויאל שלאחר תקופת כהונה קצרה יעביר את ראשות המועצה לשני ברשימתו, ציון הדר. אלא ש 8 חודשים בלבד לאחר הבחירות פרש במפתיע מויאל מתפקידו, מסיבות שאינן לגמרי ברורות עד היום  ("מיציתי"? בריאות לקויה?  עסקים במרוקו, כפי שאמרו אז השמועות? ואולי מסיבות אחרות?).

בהיעדר ראש מועצה, קבע משרד הפנים בחירות מיוחדות לראשות המועצה (בלבד) ב 1999. כחודש לפני הבחירות הציג את מועמדותו עו"ד דני עזריאל - בלא כל סיעה עימו - והצליח לגבור על ציון הדר מסיעת מ"א ולזכות בתפקיד. אומ"ץ ואחרים הצטרפו לתמיכה בו אך מויאל שנשאר חבר מועצה, הפך כדרכו - כשאינו בראש - לראש אופוזיציה פעיל, בתמיכת 2 חבריו לסיעה, במהלך הקדנציה עזבו חלק מראשי סיעת תל"ם את היישוב, והנותרים התפלגו: 3 מהם הצטרפו לקואליציה כתל"ם, אחת הצטרפה לאומ"ץ בראשות חביב לוי על 2 חבריה. לאחר זמן החלו שתי סיעות אלה לפעול כגוש מתואם. הסיעה הדתית ס"ב שזכתה ל 3 מנדטים - התפלגה אף היא ל- 3...

 בסוף שנת 2002 הגיע הישוב ל20,760 נפש - פי 11 יותר מאשר בשנת ההקמה של מבשרת ציון!

קבוצת תושבים פנו לכרמי גילון שהיה אז שגריר ישראל בדנמרק והציעו לו להתמודד על תפקיד ראש המועצה. גילון נענה להזמנה ולקראת הבחירות בשנת 2003 הרכיב רשימה על בסיס אנשי מפלגות ארציות גדולות (ליכוד, קדימה, עבודה, שינוי). בבחירות לראשות גבר גילון על מתחריו עזריאל ומויאל וקיבל למעלה מ 50% מהקולות ואילו סיעתו קיבלה 5 מנדטים (מתוך 13). לאחר זמן פרש מרשימה זו אחד החברים - יורם שמעון. לסיעתו של עזריאל 3 מנדטים ואילו היתר היו 5 סיעות יחיד. גילון נהנה מקואליציה גדולה, מיחס אוהד במשרדי הממשלה ומעזרה פעילה של תושבים רבים.